סו-הא בת ה-25 גרה בעיר קטנה בדרום קוריאה בשם סוקצ'ו, המושכת תיירים רבים לחוף הים לפארקים הסמוכים. היא נוהגת לבקר את אימה מוכרת הדגים, לבלות עם החבר, אך בסך הכול החיים די משעממים, במיוחד בחודשי החורף. יום אחד מגיע למלון בו היא עובדת אמן צרפתי בשם יאן קראן (רושדי זם). קראן מחפש השראה, סו-הא מבקשת למלא חלל בחייה, וקשר עדין מתחיל להירקם בין השניים.
סרט הביכורים של קויה קאמורה, אחד הסרטים היפים של הסתיו, מגיע היישר מן הבכורה העולמית בפסטיבלים של טורונטו וסן סבסטיאן. קאמורה עוסקת בשאלות של זהות ומגישה סיפור אהבה לא שגרתי על רקע נופים צוננים ותצוגת משחק כובשת של רושדי זם ובלה קים.
צוות יוצרים
בימוי: קויה קאמןרה
תסריט: קויה קאמורה וסטפן לי קואונג
על פי הספר "חורף בסוקצ'ו" מאת אליסה שואה דוספן
צילום אלודי טאטאן
מוסיקה דלפין מאלאוסניה
הפקה: פבריס פרל קלאש
שחקנים
סו הא: בלה קים
יאן קראן: רושדי זם
האם: מי – היון פארק
יון -הוא :דויון גונג
הדודה: קיונד סון- הונג
צרפת | דרום קוריאה 2024,
104 דקות | צרפתית, קוריאנית | תרגום לעברית ואנגלית
החל מן ה19 ליוני בסינמטק תל אביב ובכל רחבי הארץ
הפצה בישראל קולנוע חדש בע"מ.
על העיבוד ודברי הבמאי
התסריט עובד על פי הספר חורף בסוקצ'ו שזכה בפרס אגוד הסופרים הלאומי. כשקראתי אותו חשתי חיבור עם הגיבורה הראשית ועם העולם שיצרה הסופרת. החיבור הזה התהדק עוד יותר כשפגשתי את אליסה בזמן שעבדתי על העיבוד. יצרתי סיפור אינטימי שהדהד את סיפור חיי.
אני מגיע מרקע רב תרבותי, אמי היא צרפתיה אבי יפני. לעיתים אני מלא גאוה לעיתים צוחקים עלי. בניתי את הזהות שלי במהלך חיי סביב ה"מיוחדות הזו". לעולם לא הייתי צרפתי לגמרי בצרפת ובטוח שלא יפני ביפן. במשך זמן רב חיפשתי את המקום שלי בחברה כיון שהיה לי צורך עז שיקבלו אותי בשתי הארצות.
גם הסרט בוחן רקעים רב תרבותיים ואת החיפוש אחרי זהות כשהוא יונק את ההשראה שלו מן הסיפור של הסופרת הצרפתייה קוריאנית. הוא מטפל ברגישות רבה במורכבות של הזהות דרך סיפורה של הגיבורה הראשית סו- הא.
איך אתה מגדיר באמת את הזהות של אדם. האם זה דרך השפה בה אנחנו מדברים או המורשת התרבותית. עבור סו – הא שגדלה בקוריאה על ידי אמה, זהותו של אביה הצרפתי נותרה תעלומה. חוסר נוכחות בחייה ותעלומה שרודפת אותה ומשפיעה על הדרך בה היא רואה את עצמה. חלל שהיא תנסה למלא בדרך הכי טובה שהיא יכולה. החסר הזה של מחצית הזהות שלה היסודית, מעלה שאלות על חשיבותה של המורשת בבניית הזהות.
האם זו המבנה הפיזי הממלא תפקיד מרכזי בחיפוש אחרי הזהות. המודעות של סו- הא לשוני במראה שלה, כמו העיניים הבהירות יותר או הגובה שלה גרמו לסבל ולחץ חברתי כי אתגרו את מושגי היופי המקובלים בקוריאה הדרומית. העליתי את נושא הניתוחים הפלסטיים שהוא תופעה מאד ייחודית בחברה בקוראיה הדרומית. לדבר הזה יש השפעה על היחס שלה לגוף שלה וכתוצאה מכך מביא אותה להפרעות אכילה. מבלי לפנות לניתוחים הרגלי האכילה שלנו הופכים להיות הדרך היחידה המוטעית והמסוכנת בה אנו מרגישים שאנחנו "שולטים" בגוף שלנו.
האם הזהות שלנו מתעצבת על ידי הדרך בה החברים שלנו רואים אותנו? סו הא מתמרנת בין הציפיות של אמא שלה, של החבר שלה וקראן, גבר מבוגר, צרפתי, ההופך לדמות אב עבורה . ובין שלושתם עולות שאלות על הזהות שלה. אמא שלה היא מגוננת אבל שותקת לגבי כל מה שקשור בעבר ומסרבת לחלוק את הסיפור המשפחתי. החבר משקף את הנורמות החברתיות ואת הלחצים האסתטיים. בעוד שקראן בנקודת המבט שלו כאמן ובנקודת המבט המיוחדת שלו על החברה מציע לסו-הא נקודת מבט שונה, אבל גם מדאיגה על עצמה.
הסרט הוא מבט חזותי ובדיקה אינטימית כל של השאלות הללו. הסרט ידבר לא רק לאלה החולקים חוויות דומות של בני תערובת. אלא לכל אלה השואלים את עצמם מה הוא הדבר שמגדיר אותם. ואני מקווה שאני מצליח לתפוס את כל היופי והמורכבות במסע לחיפוש הזהות. בעיקר אני מקווה שאני מצליח לצור מחוה לספר.
קויה קאמורה נולד וגדל בפריז למד באוניברסיטה בעיר לפני שהחל ללמוד באוניברסיטת קיון בטוקיו. החל את דרכו המקצועית בחברת VIACOM ב2006, ב2007 הצטרף לחברת וולט דיסני כמנהל קריאטיבי ובמאי. את סרטו העלילתי הקצר הראשון ביים בשנת 2019 , "געגועים הביתה". שהתרחש באזור הסגור של פוקושימה, הסרט זכה לשבחים רבים והוצג בפסטיבלים בולטים בעולם. והיה מועמד לפרס הסזאר.
זהו סרטו העלילתי הראשון והוא מפתח את סרטו העלילתי השני, סרט מתח המתרחש גם הוא בפוקושימה.