הרועה –Shepherds
קנדה/צרפת 2024, בימוי: סופי דראספ
משחק: פליקס-אנטואן דובל, סולן ריגו
113 דקות | צרפתית | תרגום לעברית ואנגלית
זוכה פרס הסרט הקנדי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בטורונטו
זוכה פרס השחקן בסרט קנדי, בחירת איגוד המבקרים הקנדי
דרמה קומית על שינוי, מסורת והתחדשות.
פרסומאי צעיר ממונטריאול עוזב את חייו ומחליט לחיות כעוזרו של רועה צאן בפרובנס. עם הגעתו הוא מגלה כי החיים בהרים, בין כבשים וזאבים, מאתגרים ומפתיעים משחשב. כשהוא פוגש פקידה שהתפטרה מעבודתה במפתיע, יוצאים השניים למסע משותף של חיפוש וגילוי. המפגש בין השניים, שכל אחד מהם עזב את עולמו מאחור, יוצר קשר בלתי צפוי ועמוק שמערער את תפיסותיהם על החיים, ובמהלך המסע הם מגלים שלא רק הטבע סביבם משתנה, אלא גם הם עצמם. המרחבים העצומים של האלפים הצרפתיים משקפים את הנוף הרגשי של השניים, הנוף הטבעי מהדהד את השינויים הפנימיים שלהם. הצילום מרהיב ביופיו, מאזן בין קשיחותו של הטבע לבין פגיעותה של החוויה האנושית.
מבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של מתאיס לפברה,"מהיכן אתה מגיע, רועה?".
הסופר החל לעבד את הספר לתסריט ואז העביר אותו לבמאית ונתן לה יד חופשית לערוך ולכתוב מחדש. אז הם התחברו שוב, ושני הקנדים יצאו ביחד למסע למקומות בהם מתרחשת העלילה בצרפת, פרובנאס והרי האלפים. זה היה סוג של עליה לרגל ודרך של הבמאית להיכנס לעולמם של רועי הצאן.
סיפור האהבה המופיע בסרט קיבל נפח גדול יותר מאשר בספר, והבמאית טוענת שברגע שהגיבור מצא את מקומו, את המשמעות לחיו, הוא נפתח גם לאהבה.
לפני הצילומים התאמנו השחקנים עם עדרים שונים ועם הכלבה אולה כדי להכיר אותם ולהתרגל אליהם ולהכיר את עבודת הרועים. כמו כן לאורך כל הצילומים ליוו את ההפקה רועים מקצועיים. במהלך הצילומים הם עבדו עם שישה עדרים שונים. היו מצבים שבהם העדר התכנס בתוך עצמו שזה מראה מאד יפה אבל לא ממש מעשי לסרט והיה על הצוות להמתין עד שהם ישנו את המצב, ואז לצלם ולדאוג שיצא הצילום הטוב ביותר כי אי אפשר לבקש מהם לעשות טייק שני.
באחת הפעמים כשהצוות ליווה מסע של 3000 בעלי חיים הודיע אחד מעוזרי ההפקה שבקצה העדר עומדת אחת הכבשים להמליט, הבמאית והצלם הראשי רצו למקום כדי לצלם את סצנת ההמלטה הנראית על המסך. הכבשה השאירה את הגור והמשיכה עם העדר, אינסטינקט הישרדותי. הוא התקשה לנשום את נשימותיו הראשונות והמבט על פרצופו של השחקן אלה הרגשות האנושיים שהוא חש באותו רגע. באזור שבו צולם הסרט נראו נופיו של ההר מונבלאן, אבל הוא אינו מופיע בסרט כיון שהבמאית אומרת שלא התכוונה לצור צילומים של גלויות נוף. אלה להזמין את הקהל לחוות את המפגש החושני בין הטבע בעלי החיים ובני האדם.
סופי דראספ – במאית
ילידת קוויבק, למדה ספרות, אמנות חזותית וקולנוע. ב2006 כתבה וביימה את סרטה הראשון "לחפש את ג'ורג' פלרין". לאחריו ביימה את "סימנים חיים", שזכה בפרסים ב15 פסטיבלים בינלאומיים שונים. ב2015 יצרה שני סרטים האחד עלילתי, "הזאבים" שזכה בפרס פיפרסקי בפסטיבל טורינו וסרט דוקו "הפרופיל של אמינה". שהוצג בפסטיבל סנדאנס. ב2019 העיבוד המקורי שעשתה למחזה היוני הקלאסי אנטיגונה זכה להצלחה גדולה והוצג גם בארץ. כאן נקרא הסרט "בשם האח". הסרט זכה בפרסים הן בפסטיבל טורונטו והן בתחרות הקולנוע הקנדי. "הרועה" הוא סרטה הארוך ה6 והפעם השנייה בה זכתה בפרס הסרט הקנדי המצטיין בפסטיבל טורונטו.